גירוש יהודי פורטוגל וספרד בשנת 1492 ידוע כנקודת מפנה היסטורית בתולדת העם היהודי בספרד ופורטוגל של סוף שנת המאה ארבע עשרה לספירה
היסטוריה עשירה ומגוונת בת מאות שנים נקטעה
ונעלמה בהחלטה שערורייתית של המלך פרדיננד השני אשר הביאה להשמדה כמעט מוחלטת של יהדות ספרד.
כחמש שנים לאחר מכן אימץ מלך פורטוגל אף הוא החלטה דומה אשר שלחה אל הלא נודע
אלפי יהודים אשר נאלצו לנדוד למדינות אחרות ובכך למעשה באה אל קיצה תרבות עשירה ומשגשגת של יהדות ספרד ופורטוגל.
יש כאלה המשווים בין חורבן הבית הכללי, חורבן בית המקדש לחורבן יהדות ספרד אשר למרבה הצער והכאב אכן קיימים קווי דמיון רבים בין השניים.
החלטת המלך פרדיננד למעשה הציבה בפני היהודים שתי ברירות האחת להתנצר ולהמיר את דתם
והשנייה גירוש. המוני יהודים בחרו שלא לבגוד בדתם ולהתנצר ובכך למעשה גזרו את גורלם לגירוש,
חלקם המירו את דתם למראית עין תוך שהם שומרים על התרבות והמסורת היהודית בסתר כשמעל ראשיהם מרחף עונש מוות אילו יתגלו על ידי האינקוויזיציה.
החלטת המלך מטרתה הייתה ליצור חברה נוצרית אחידה ללא הבדלי דת ומסורת.
מרבית מהיהודים אשר בחרו לברוח מספרד בעקבות צו הגירוש שהוצא להם ניסו לשים פניהם אל פורטוגל המדינה השכנה,
פורטוגל וספרד למעשה דומות במאפיינים הן מבחינה תרבותית והן מבחינה גאו פוליטית. מעבר לכך, בין שתי המדינות קיימו היהודים קשרי משפחה
ובכך באופן טבעי נראה היה כי פורטוגל יכולה לשמש יעד בטוח ומקלט.
אימוץ החלטת מלך ספרד בפורטוגל
חמש שנים לאחר מכן, החליטה פורטוגל ליישר קו עם החלטת המלך פרדיננד
ונקטה בצעד דומה אשר הביא לזעזוע נוסף עבור היהודים שרק זמן מועט קודם לכן גורשו מספרד.
לאחר החלטת מדינת פורטוגל החלו היהודים לנדוד ממקום למקום כשהם מחפשים מקלט ומדינה שתסכים לקבלם, מרבית מהמדינות סירבו לקבל את היהודים וסגרו את שעריהם בפניהם.
לאחר נדודים רבים פנו רוב המגורשים לאימפריה העות'מאנית אשר הסכימה לקבלם
ופתחה את שעריה בפניהם. ניתן לומר כי אחת הקהילות הגדולות של יהודי מגורשי ספרד השתקעה ושגשגה באימפריה העותומאנית שהיא למעשה טורקיה של היום.
עד היום יהודי הקהילה דוברים את שפת הלדינו שהינה השפה היהודית שהשתמרה בקרה יהודי ספרד ופורטוגל במשך מאות שנים.
אומנם גירוש ספרד הביא לקיצו תרבות יהודית מפוארת
ועשירה בת מאות שנים אך יחד עם זאת השורשים העמוקים שנטעו והזיכרונות ממשיכים ללוות אותנו עד ליום זה.
